<h1>ראב"ן סימן קצ"ה</h1>
<h2>דף מב.</h2>
ברך על היין שלפני המזון כדרך שעושין בשבתות וימים טובים פוטר את היין שלאחר המזון בין גמר סעודה לברכת המזון אם יושבים ושותין אפילו כל היום, וכ"ש יין שבתוך המזון שברכת היין שלפני המזון פוטרו דאדעתא דהכי בריך. וה"מ בשבתות וימים טובים ופורים והקזת דם שאדם קובע עיקר סעודה על היין הוא דאמרינן דאדעתא דכל דבעי למישתי בהך סעודה בריך בתחילה, אבל שאר ימות השנה אם בירך לפני המזון אינו פוטר אלא שבתוך המזון דאדעתא דהכי בריך. אבל יין שאחר המזון נמלך הוא וצריך לברך. ואפי' בשבתות וי"ט אם בא לשתות אחר ברכת המזון צריך לברך, ואם הוא נמלך שמתחילה לא קבע סעודתו אלא על כוס אחד ואח"כ נמלך לשתות עוד צריך לברך. ולפני ברכת המזון אם בא להן יין, אחד מברך ומוציא כולן. לא בא להן יין עד בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו כששותה וטעמא משום דאין בית הבליעה פנוי לענות אמן שהוא קבלת הברכה, ולפיכך הנהיגו הראשונים שיאמר המברך סוברין מרנן, כדי שיפנו בית הבליעה ויענו אמן אחר ברכתו ויצאו בברכתו, ושאינו עונה אמן לא יצא.
<h2>דף מג:</h2>
אמר רב מניין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהנשמה נהנית ואין הגוף נהנה הוי אומר זה הריח. הילכתא המריח מוסק מברך בורא מיני בשמים ולא עשבי בשמים ולא עצי בשמים שהמוסק מין חיה הוא. המריח ריח שמן אפרסמון בלשמא בלע"ז מברך בורא שמן ערב. המריח פירות או אתרוג מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות. והיוצא בימי ניסן וחזי אילנות שמניצין אומר ברוך שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהן בני אדם.
